בית אריאלה

אנה סוקולוב (1910- 2000), שמלאו השנה מאה שנים להולדתה, היא רקדנית, מורה וכוריאוגרפית יהודיה אמריקאית, שאת צעדיה הראשונים במחול עשתה בלהקתה של מרתה גראהם (1929-1939). הקריירה האמנותית המגוונת שלה התפרשה על פני שלוש ארצות-מולדת: במקסיקו היא ייסדה את להקת המחול המודרנית הראשונה - היונה הכחולה, בישראל הקימה את להקת המחול המודרני - התיאטרון הלירי, ובניו יורק יצרה ללהקות המחול שלה. בנוסף, עוצמתה ומיומנותה ככוריאוגרפית ומורה זימנו לה הצעות ליצור וללמד בארצות רבות אחרות.
קשריה של סוקולוב עם ישראל החלו עם הזמנתו של הכוריאוגרף ג’רום רובינס (Robbins) ללטש את עבודתה היצירתית של הכוריאוגרפית שרה לוי-תנאי לצורה של תיאטרון-מחול, ואת עבודתם של רקדני תיאטרון-מחול ענבל שהיו חסרי הכשרה מקצועית. מפגש זה היה לסיפור אהבה מתמשך שזרעיו נבטו גם בקהילות מחול אחרות. תלמידים שהגיעו לשעוריה מרחבי הארץ ללמוד את השיטות והסגנון של המחול המודרני האמריקאי, למדו את משמעת הריקוד המתקיימת בשעור היומיומי, בחזרות ובמופעים. “חיפוש אחר האמת” הוא המוטו שלה בתהליכי עבודתה היצירתית, שהתבססו על אלתור ואפשרו מעורבות ותרומת הרקדנים ליצירה. סוקולוב נחשבת לאמנית שיצרה, עם רינה גלוק ורינה שחם, את התפנית מסגנון מחול הבעה אירופאי למחול מודרני אמריקאי.
גולת הכותרת של פעילותה בישראל היתה הקמת התיאטרון הלירי, שבמסגרתה הועלו 4 תכניות – הראשונה ב-24 למאי 1962 והאחרונה ב-18 לספטמבר 1964. היא יצרה ללהקה 5 עבודות מקוריות: האוצר (1962) מבוסס על המחזה של י. ל. פרץ ומוסיקה של נתן מישורי, סויטה מס’ 5 (1963) למוסיקה של באך, אודה (1964) למוסיקה של א. א. בוסקוביץ, ושתי יצירות למוסיקה עם מוטיבים של ג’אז שהלחין תיאו מצ’רו (Macero) - ארבעה פרקי ג’אז (1962) ואופוס 62′ (1962). סוקולוב הביאה ללהקה גם יצירות ממיטב הרפרטואר הבינלאומי.
הלהקה, שהרבתה להופיע בישראל, יצרה תשתית של קהל שוחר מחול, והרקדנים הטמיעו בעבודתם עמה את גישתה המקצועית ופיתחו אמות מידה שהנחו אותם בהמשך פעילותם האמנותית. לזכותה של סוקולוב נזקפת גם העובדה שמיטב רקדניה היו הרקדנים של להקת בת-שבע החדשה.
מערכת יחסים מיוחדת היתה לסוקולוב עם להקת בת-שבע. בשנת 1973 היא העלתה תכנית שכללה את שיר למוסיקה של צ’רלס אייבס, לזכר מס’ 52436 שעסק בנושא השואה למוסיקה של תדיאוש בירד (Baird) ומדבריות (1967) למוסיקה של אדגר וארזה (Varèse). שלוש שנים לאחר מכן העלתה פואמה של התעלות (1956) למוסיקה של סקריאבין במסגרת חגיגות ה-200 לעצמאות ארצות הברית, ובהמשך הציגה את יצירות המופת שלה חדרים (1955) וחלומות (1961). כנפיים (1979), סיפורה של חנה סנש, היה שיתוף פעולה בין בת-שבע 2 והתיאטרון העירוני בחיפה, וכלולות הועלה בשנת 1982.
בנוסף יצרה סוקולוב תנועה למחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר (1964) למוסיקה של סשה ארגוב, ולתיאטרון-מחול ענבל את שיר השירים (1976) למוסיקה של בן ציון אורגד. ללהקה הקיבוצית היא יצרה את עם הלילה הזה (1978) בהשראת שירי לאה גולדברג למוסיקה של מרק קופיטמן, בסדנת המחול הירושלמית העלתה את סויטה לירית (1953), ולסטודיו למשחק של ניסן נתיב יצרה את התנועה למחזה לוס מראנוס (1982).

מחקר ואוצרות של תערוכה: ד”ר הניה רוטנברג 

התערוכה מתקיימת בין החודשים פברואר - ספטמבר 2010
בחלל הספריה למחול בבית אריאלה
שד’ שאול המלך 25 תל-אביב

עיריית תל אביב יפו,

מינהל החינוך , האגף לקנו”ס  , המחלקה למוסיקה ואומנויות הבמה .

מרכז סול וסיסי מרק  לשחמט  וספרייה עירונית

                                 הסופר א. ב.יהושע

                          ירצה  במרכז סול וסיסי מרק

                                        על ספרו

                                      “מר מאני” 

ביום חמישי 14/1  בשעה 20:00  בדיוק

מחיר כרטיס 40 ₪  (מומלץ להזמין כרטיסים מראש )

רח’ טאגור 26 רמת אביב ,

  טלפונים:  משרד 6436948 03   ספרייה 6437921 03

  הספריה למחול בבית אריאלה מזמינה לערב עיון בנושא “מה ישראלי במחול בישראל” המתקיים לרגל יציאתו לאור של הספר “רב קוליות ושיח מחול בישראל” בעריכת הניה רוטנברג ודינה רוגינסקי, רסלינג 2009 .

מאת אבישי אלבוים \ מנהל ספריית רמב”ם

      במשך השנה האחרונה אני מקבל לתיבת הדואר האלקטרוני שלי  כתב עת   בשם “דאצ’ה”. ברוסית הדאצ’ה הוא בית באיזור כפרי המשמש לנופש ואליו באים בסופי שבוע מן העיר בשביל לנוח ולהחליף אווירה. בדימויו הספרותי  ה”דאצ’ה” שלנו מיועד לאנשים רציניים ומעמיקי מחשבה המחפשים  משהו קליל, נינוח וקל לעיכול. כך גם מופיע על כל שער הגליון “דאצ’ה: פינת מרגוע לחכמי ישראל“.  בכתב עת זה מתפרסמים הגיגים ומאמרים פרי עטם של חוקרים ומלומדים  בלשון קצרה השווה לכל נפש. לדוגמא, בגליון האחרון מס’ 70 (ג’ כסלו תש”ע, 20.11.09) המכיל 8 עמ’  ישנם ארבע רשימות בנושאים מגוונים:

א.      על מנהג קבלי של שבע כריעות בתפילת שמונה עשרה / יעקב ישראל סטל

ב.        הערות בקורת על ספר ‘ישיבות ליטא – פרקי זכרונות’ / שלמה הופמן

ג.         שיעור קצר בתורה רפ”ב לר’ נחמן מברסלב / אחיה שלמה אמיתי

ד.        הבהרת ביטוי לשוני מוקשה בפרשת שבוע “ואחזת מרעהו”/יעקב גולדשטיין

הציבור הרחב לא נחשף לפנינה ספרותית זו בגלל שאין אפשרות לצפות בכתב העת באופן חופשי ברשת והמידע עליו עובר בדרך של “חבר מביא חבר”. כל גליון נשלח למנויים בלבד באמצעות הדואר האלקטרוני. בספריית הרמב”ם אנחנו מדפיסים את כל הגליונות המגיעים אלינו וכורכים אותם יחדיו. אני חושב שעלי לנקוט יוזמה ולהיכנס לנישה הזאת, שאינה מטופלת אף בספריה הלאומית. ישנם פרסומים רבים המופצים ברשת ולא מגיעים לידיעת הציבור הרחב אף כי יש בהם חומר מקורי, רב ערך ומעניין. אני שוקל להרחיב את פעילותנו בתחום הזה ולהוסיף כותרים חדשים לספריה מתוך מבחר כתבי העת האלקטרוניים המופצים בדיוור ישיר דרך רשת האינטרנט.

אשמח לקבל המלצות !

רוצים להזמין ספרים מושאלים מהבית? רוצים להאריך את תקופת ההשאלה בדרך קלה פשוטה ומהירה? יש פיתרון!

מהיום ניתן להאריך את תקופת ההשאלה ולהזמין ספרים ודיסקים דרך הקטלוג של הספרייה באינטרנט! 

1.הארכת תקופת ההשאלה דרך אינטרנט

א. לפתוח את המסך הראשי של הקטלוג. לבחור באופציה  השאלות שלי.

 לצורך קבלת אישור סיסמה נא לפנות לדלפק ההשאלה !

ב.  לבחור קישור  ההשאלות ולפי ההנחייות להיכנס למס’ פריט.

ג. לבחור ב-.Renew

      מתקבלת הודעה על ביצוע הארכה ותאריך חדש.

אחרי כל פעולה בכרטיס קורא נא להקיש סיום התקשרות - אישור.

הסברים מפורטים אפשר לקבל באתר  בקרוב.

ובאותיות הקטנות:

      ספרים ניתנים  להשאלה לחודש עם אפשרות הארכה פעמיים מיום השאלה ( כלומר לתקופה נוספת של עוד חודשיים).

     דיסקים ניתנים להשאלה לשבועיים עם אפשרות הארכה אחת בלבד (כלומר לשבועיים נוספים).

 לא ניתן להאריך תקופת השאלה במקרים הבאים:

     כאשר הפריטים הוזמנו ע”י קורא אחר     אם עבר מועד ההחזרה לפחות לפריט אחד.

2.הזמנת ספרים דרך אינטרנט

    א. למצוא ספר מבוקש בקטלוג של בית אריאלה ולהיכנס לפירוט עותקים .

ב. לבחור תת ספרייה וללחוץ על קישור הזמנה על מנת להזמין את העותק המושאל.

    ג.  מתקבל חלון ההזמנה יש להקליד

      זיהוי קורא -  מס’ תעודת זהות וסיסמה.    

              לצורך קבלת אישור סיסמה נא לפנות לדלפק השאלה !

             בסוף לחיצה על אישור. עם ההזמנה בוצעה מתקבלת הודעה על כך.

תנאי הזמנה

       ניתן להזמין ספר אשר מושאל לקורא אחר (מופיע תאריך החזרה) , ולקבלו כשיוחזר

        הזמנה תמנע אפשרות הארכת השאלתו של הספר.

·        המזמין יקבל הודעה טלפונית כאשר הספר יגיע, והוא יישמר בעבורו בדלפק ההשאלה במשך שבוע ימים

          מנוי אחד רשאי לבצע במקביל אך ורק 4 ספרים ובנוסף שני פריטים מספרייה למוסיקה

        ספרים מהמחסן (שאינם מושאלים באותו זמן) ניתן להזמין רק בדלפק השאלה

        ניתן לבצע הזמנה לפריט מסוים רק כאשר כל העותקים מושאלים

        לא ניתן להזמין ספר הנמצא על המדף (לא מופיע תאריך החזרה).

        אחרי כל פעולה בכרטיס קורא נא להקיש סיום התקשרות.

הסברים מפרטים אפשר לקבל באתר בקרוב.

על הקורא להיות אחראי על איסוף והחזרה עצמאיים של ספר לסניף שממנו הספר הוזמן.
   לתשומת לב הקוראים: האחריות לבדיקת תאריכי ההחזרה היא על הקורא!!!

הינכם מוזמנים לערב מהנה, לחוויה קצת אחרת עם הסופרת  יהודית רותם  ,זוכת  פרס ראש הממשלה על כתיבתה.  בשפתה העשירה,המעמיקה והציורית ,אנו מתוודעים לנושאים המעסיקים אותה כמו:מצבו של היחיד  בחברה פטריארכלית,המעבר מהעולם החרדי לחילוני,מקומו של הזכרון,הזקנה,גבר ואשה ומה שבינהם והאהבה. המפגש יתקיים ביום רביעי 25.11.09 בשעה 18.30, בספרייה במגדל שלום, רח’ אחד העם 9, תל אביב.                        

   הכניסה חופשית! 

הספרייה ממוקמת בקומה שישית, כניסה נפרדת במעלית,ליד מסעדת מונופול.                   טל’:03-5171165

יום שלישי 24.11.2009 שעה 19:30באולם מאמי בבית בארבור

  בתכנית:

- המשוררת מאיה בז’רנו תקרא משיריה

- משוררים מקבוצת א:     ענבל כהנסקי, ענבל שפריר, רז סופר ועופר צוק

- איתמר ווהלין (קהילות שירות) בשירה ועוד

- שחקנים מאנסמבל התיאטרון בהנחיית חנן יבין

- רקדניות מלהקת   המחול
- אורח מיוחד המשורר

 - עידו יואב       

נשמח לראותכם הנהלת בית בארבור  והספרייה         לפרטים  7391440 

    מאת אבישי אלבוים \ מנהל ספריית רמב”ם

        בכל ספריה גדולה ישנה מחלקה מיוחדת לאוספים שמורים, שבה יימצאו כל הספרים  בעלי ערך מיוחד.  ישנם  קריטריונים שונים להגדרת ה”זכאות” להיכנס לאוסף שמורים. בסופו של יום, המבחן המשותף לכל הספריות הוא מידת שכיחות  הספר.  לכן מהדורה שנעלמה מן השוק   או עותק מסוים בעל אפיונים יוצאי דופן יכנסו לקטיגוריית “ספרים שמורים”. כל אותם קריטריונים תקפים  במבט לאחור. כלומר, רק בחינה לאורך ציר הזמן ההיסטורי הוכיחה לנו שפריט מסוים הפך לנדיר. זו חכמה לאחר מעשה.  אני מבקש כאן לשאול  מתוך מבט קדימה: האם נוכל אנחנו להינבא על  איזה פריט שנדפס היום, שיהיה נדיר בעוד מאה שנה? האם נשכיל לבנות אוסף שבעוד חמישים שנה יהיה אטרקטיבי, נדיר ובעל ערך?
דבר מסתבר הוא, שפריטים  שיוצאים בהוצאות עצמיות ללא שיווק ופרסום, יהיו הפריטים הנדירים של הדור הבא. דוגמא לכך הן פרסומים מיוחדים לרגל  שמחות כפי המקובל בחצרות אדמו”רים וחסידים וכד’.  בכל אלו  משוקעים פרטי מידע מקוריים ותעודות היסטוריות, השמורים בארכיונים פרטיים. 

       באוסף ספריית הרמב”ם ישנה מהדורה שלמה של אנציקלופדיה “רינה וישועה באהלי צדיקים” שמוציא לאור צבי ביאלוסטוצקי. ספר זה אינו נמכר בחנויות. כל חלק ממנו  נדפס  לכבוד חתונה של אחד מילדיו. בספר  מכתבים, מסמכים וצילומים נדירים לתולדות חסידות גור, שהוא נמנה על חשובי חסידיה. הכול נלקט מתוך האוצר הבלום המצוי בארכיון “גנזי שמואל” שבבעלותו. עותקי הספר ממוספרים והוא  מחולק כשי בין באי החתונה. בבדיקה  בקטלוג המשותף לכל הספריות הגדולות בארץ מצאתי כי שני הכרכים האחרונים שיצאו בשנת תשס”ג 2002 (5-6 בסדרה) אינם נמצאים בספריה אחרת מלבד ספריית הרמב”ם. ספרים אלו ניתנו לנו במתנה ע”י המו”ל כהכרת תודה על סיוע שהגשנו לו בעבר. האם ספרים אלו יהיו ה’נדירים’ של הדור הבא ? מה דעתכם?

       אנחנו הספרנים ומנהלי הרכש  בספריות לא מקדישים משאבים למטרה זו. די לנו בעבודה השוטפת. אין לנו זמן וכוח לכתת רגלינו להשיג  ספר שאינו מופץ באופן מסחרי ע”י מפיצים מורשים. איננו תרים אחרי פריטים בעלי פוטנציאל של “נדירות”. חסרה לנו  אותה אש היוקדת בעצמותיהם של  אספנים התרים אחר פריט נדיר להשלמת האוסף ושבעבורה מוכנים הם לכתת רגליהם למרחוק. 

       רשימה זו מוקדשת לזכרו המבורך של  עדיאל לוין, מנהל הספרייה המשובחת של ישיבת “מרכז הרב”, שהיה ספרן מזן נדיר. ספרן עם אופי של אספן ומאיסופיו נתברכה ספריית הישיבה. נלקח לבית עולמו אחרי מחלה קצרה והוא בן חמישים שנה ביום יז מנחם אב תשס”ט, 7 אוגוסט 09.  יהי זכרו ברוך.

   מאת ציפי סובר (לב-יהודי), אוסף התמונות, ספריית שער-ציון בית אריאלה. 

      השתתפתי בכנס: “המלחמה על התמונה – צילום עיתונות בישראל: בין אייקונים מלחמתיים לאייקונים תרבותיים”.                               

     כנס זה של החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ואגודת העיתונאים בתל-אביב הוא הראשון בארץ העוסק בפוטוזורנליזם. 

     מומחית הצילום ד”ר רות אורן, יוזמת ומארגנת הכנס, ציינה שלשה יעדים: לייסד מסורת של כנסים בהם ייפגשו חוקרים, ליזום מחקרים בתחום וליצור מיפגש בין מקצועני תקשורת צילומית: דור המייסדים (דוד רובינגר, מיכה ברעם), דור הביניים (מיקי צרפתי, משה שי, אליהו הרשקוביץ) והדור הצעיר (עודד בלילטי).  

   בעידן הנוכחי, בהצגת החדשות בעמודים הראשונים של העיתונים, הצילומים תופסים מקום הרבה יותר גדול מאשר בעבר (פרט לעיתון “הארץ”), וכך גם  בהצגת החדשות באתרי האינטרנט. אפשר לומר שניתן לשמוע קול מסוים מתוך עמוד השער של עיתון לפי התמהיל של טקסטים, תמונות וצבעים של האותיות. דוד רובינגר: “אורי אבנרי הוא זה שהוביל את השינוי הגדול ביותר בעיתונות הישראלית, תחילה בעיתון “דבר” ולאחר מכן גם ב“העולם הזה”, בכך שכשהיה מקום פנוי בדף של העיתון הוא דאג שיכניסו לשם תמונה. בעיתון “העולם הזה” היו שני שערים קדמי ואחורי ובכך ניתנה חשיבות גדולה יותר לצילום מאשר לטקסט”.

     עם זאת חשוב לציין שצילומים בעיתונים קשורים תמיד לטקסט ויתכנו שלשה מצבים: הצילום מאייר את הטקסט או הצילום שווה ערך לטקסט או שהתמונה היא המרכז והטקסט נלווה.

    לעיתים קורה שהתמונה היא החדשה עצמה כמו התמונה האחרונה של הנווט השבוי רון ארד או הצילום של אלכס ליבק מהפיגוע בקו 300.

     צילומים רבים שהפכו לאייקונים  הם של מלחמות או אסונות או פיגועים: תמונת מגדלי התאומים עולים באש, צילום טבעות העשן של הפצצה בהירושימה, צילום החייל במלחמת האזרחים בספרד שניה לפני הירצחו (1936) של רוברט קאפה, תמונת הנצחון של האמריקאים על יפן (1945), חיילים מציבים את דגל ארה”ב, צילום של ילדים בורחים לאחר הפצצת ויאטנם, צילום הילד היהודי המרים את ידיו מול החיילים הגרמניים בשואה, צילומים מהפיגוע במינכן וצילום מהפיגוע במעלות. תמונות רבות נצרבו בתודעת הקהל והפכו לסמלי תרבות: שלשת החיילים ליד הכותל (7.6.1967) של הצלם דוד רובינגר או האדם הראשון על הירח (1969). צריך להדגיש שזכות הקיום של התמונות שהפכו לסמל תלויה בתגובה של הקהל אליה. דוד רובינגר: “הצלם לא עושה את האייקון והוא לא מודע לזה בכלל בזמן שהוא מצלם. הענין תלוי בתפוצה של התמונה. מי שעושה את הסמל זה הקהל או הקורא”. משה שי: “באמנות הרעיון קודם לביצוע, אך בצילום אין רעיון קודם. באים, רואים ומצלמים. לא יוצרים את הצילום כי אז חוטאים לאמת. צלם יכול להרגיש מתי זה מגיע אך זה קורה לעיתים נדירות”.

    כיום העיתונות המודפסת נמצאת במשבר עולמי גם בגלל שהחדשות מופצות באינטרנט, אין שווקים לצלמים משום שהעיתונים הגדולים נסגרו, עיתונים נוספים עומדים להסגר, אין להם כסף להשקיע בצילומים  וזה גורם לדעיכת מעמדו של הצלם. זאת ועוד, צילום שמתפרסם באינטרנט גם מתחלף באותה מהירות שבה פורסם.

    אבי בלילטי: “התחרות קשה כי צלמים מוכנים לתת את הצילום בחינם עבור הפרסום. המדיה היום השתנתה ואפשר לפרסם תמונות בערוצי New Media ולא רק בעיתונים”.

    כיום הרבה אנשים מצלמים במצלמות דיגיטליות ובכל טלפון נייד מותקנת מצלמה.

     מכאן עולה השאלה האם הגיע הסוף של הזורנליזם?

    ושאלה נוספת האם הגיע סוף עידן הפוטוזורנליזם?

    התשובה היא שהצילום לא דעך אלא עבר שינוי.

    בעידן הנוכחי, יש יותר צלמים, וצילום העיתונות תלוי בכמה כסף העיתון מוכן לשלם עבורו. גם היום, העיתונות מחפשת את הסיפור, והמסקנה היא שכיום, התוכן ויזואלי רב יותר בעיתונים.

     ברב-שיח שהתקיים בהשתתפות הצלמים, ביקשה ד”ר רות אורן לדון בשלשה תחומים: כיצד נוצרו אייקונים כמעצבי תודעה, האם הם מתייחסים לנושא של זכויות אדם, ומה לגבי האתיקה של צנעת הפרט.

תודות

לראש עיריית תל-אביב-יפו, מר רון חולדאי, שבזכות ההערכה לעבודה המקצועית באוסף התמונות קידם את העידן הדיגיטלי בארכיון ותרם להגשמת חזון של כל ספרן, ארכיונאי, מידען.לגב’ נורית ליבמן, מנהלת ספריית שער-ציון בית אריאלה ורשת הסניפים, ולמר אביגדור לוין, מנהל אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל-אביב-יפו, על הזכות שניתנה להשתתף בקורסים, כנסים, השתלמויות וימי עיון. למר יגאל חמיש, מסע – עיצוב ערכים ויעדים עסקיים, מייסד פורום מנהלי הידע בארגונים בישראל.לגב’ שירית בן-ישראל, יועצת אסטרטגית לאירגונים.

   מאת סנה פסקין/ ספרנית ספריית שער-ציון בית אריאלה

  ביום חמישי שעבר בספרית בית אריאלה נפתחה תערוכה ששינתה לי את הבנת היקום. נדמה שהתערוכה “כוראוגרפיה בברזל” חילקה לי את החיים לשניים: חיי לפני הביקור בתערוכה וחיי לאחר הביקור.  הייתי בטוחה שלא ניתן להוסיף לי מאומה על הידע שלי על ברזל. אני יודעת מבית הספר מתי האדם גילה את הברזל, מתי התחלנו להשתמש בו, אני אפילו זוכרת את המקום של יסוד הברזל בטבלה המחזורית. אבל, לראות ברזל רוקד -  לזה לא הייתי מוכנה.

 בידיים של האמן אנדריי קומנין ברזל זורם וזוהר, הברזל הופף לדומה לגומי או פלסטילינה. 

מדברי  חבצלת כהן-צדוק , מנהלת ואוצרת הגרפוטק הישראלי:

    הצפייה בעבודותיו באתר היתה עבורי הנאה צרופה.

   השערים, הסורגים והמעקות, משתלבים בסביבה ובנוף, מותאמים לחוץ ולפנים בהרמוניה מושלמת. הם מגוונים: דקורטיביים, פיסוליים,  מסיביים וקלילים.מסתירים ומגלים, מפרידים ומחברים ומשאירים “פתח הצצה”.   הרהיטים והאביזרים, דקורטיביים ופיסוליים. המנורות, יפהפיות, כתכשיטים המשובצים זכוכית ואבני חן, ניראות כענק , עגיל או סיכת קישוט לבגד. 

   בתערוכה זו של אנדריי, “הברזל רוקד”, הוא פיסול ציורי.הפיסול בקו ובחלל החל כבר בראשית המאה ה-20, בפסלים הקוביסטים, הפוטוריסטים והקונסטרוקטיביסטיים הרוסיים. ובאמצע המאה הפסלים השקופים של ליפשיץ ופסלי הברזל של פיקאסו וגונזאלס. אך פסליו של אנדריי מזכירים את פסליו של אלברטו ג’קומטי (פסל שוייצרי) ממחצית המאה, בדמויותיו הגבוהות והדקיקות, המתוחות עם הגפיים המאורכות. הדחוסות בקווים ישרים וניראות כאילו נעשו מקצף. 

   כך פסליו של אנדריי כדמויות דקיקות גמישות תנועתיות כ”חרגול”.הן שומרות על שיווי משקל גם כשהן עומדות “על קצה האצבעות”,כרקדנית מקצועית. יש בהן איזון אקרובטיות ורחיפה המשולבת במקובעות. הן אנושיות רכות ונשיות. פסליו אלה הם כרישום בחלל, הם מזכירים את פסלו של מיכאל גרוס “לזכר עולי הגרדום” , 1964 (45ס”מ) , על 2 מיתריו, האחד אנכי וחלק והשני נוטה כלפיו כמבקש להישען ומראהו אורגאני.

   גם הרישומים לפסל זה הם מעין קליגראפיות של צורות דמויות גזעים וענפים. למרות ממדיהם  הקטנים  של פסליו של אנדריי , הם מזכירים גם את פסלו של מיכאל גרוס “רעד” המתנשא לגובה של 10 מטר (1983), הממוקם בגן העצמאות בירושלים, המהווה מעין רישום בחלל , תנועה במרחב, מקצב וזרימה, פורץ לחלל  ונע בתוכו. וכל אלה משתלבים בפסליו של אנדריי.